ת. כניסה לקטלוג: 02-12-2025
ת. עדכון אחרון: 15-01-2025
מראה מקום
קַיִץ וַאֲנִי נוֹסַעַת בֵּין קוֹצִים
וְאַנְדַּרְטָאוֹת. אֶרֶץ חֲבוּלָה.
בְּתוֹךְ כָּל הַבִּלְתִּי נִסְבָּל
צִפִּיָּה בִּלְתִּי נִמְנַעַת לַהֲקָלָה
יוֹם אֶחָד יֵרֵד כָּאן גֶּשֶׁם
וּמִי שֶׁיִּשְׂרֹד עַד אָז יִנְשֹׁם לִרְוָחָה.
בֵּינְתַיִם אֲנִי חוֹלֶפֶת בַּנּוֹף כְּאִלּוּ זוֹ
הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
בַּשָּׂדוֹת מַמְטֵרוֹת כְּמוֹ חֲסִידוֹת מַיִם
בַּשָּׁמַיִם הַשֶּׁמֶשׁ מְוַתֶּרֶת לַשְּׁקִיעָה
בְּקַו הַחוֹף חֲבַצָּלוֹת
אַמִּיצוֹת בַּסֶּלַע, יְפוֹת חֲצוֹצְרָה
וּמִי שֶׁיָּכוֹל עוֹד חַי.
אבן על אבן הוא נדבך במסורת הקינה היהודית ושירת האלגיה בכלל. בלשון צלולה, ענווה וחשופה המשוררת מקוננת על מות האב ועל דרך הייסורים שקדמה לו, על מותה — ועל חייה — של האם, על אובדן הבית בכל ביטוייו, מבית הילדות ועד המולדת — ועל חוסר האונים מול הנחרצוּת התהומית של כל אלה: "אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת קַרְקָעִית הַדָּבָר / וְאֵין לוֹ קַרְקָעִית". בין האבידות מבליחות נקודות אור, רובן מתוך הקשר העמוק והחומל אל הטבע, מבעלי החיים ועד הגלקסיות: "הַשָּׁמַיִם הָאֲטוּמִים שֶׁל תֵּל אָבִיב / אֲפִלּוּ בַּעֲדָם כּוֹכָב חוֹדֵר / וּמֵאִיר אֶת תִּקְרַת הַלַּיְלָה שֶׁבַּחֶדֶר", והתקווה, גם אם חבולה ומפוכחת, מקבלת את זכות המילה האחרונה.
טל ניצן
מאיה ויינברג, ילידת 1976. נשואה ואם לשלוש בנות. משוררת, רופאה וטרינרית וחוקרת עטלפים. כלת פרס ע"ש חיים גורי לשירה עברית ופרס לעידוד היצירה ע"ש שלמה טנאי מטעם אקו"ם לשנת 2023. אבן על אבן הינו ספר שיריה הרביעי. קדמו לו: שטחים פתוחים (2015) עיר ותנוחת ההר (2018) ומהיד אל הפה (2021).