אזור החשיפה המשתנה

טוביה רז

אינדיבוק

אני רואה את העולם הזה כבעל חיים ענק, הזקוק לאוויר נקי על מנת להמשיך ולחיות.
כמונו בני האדם, כך גם העולם הזה, לוקח לריאותיו אוויר צלול ופולט מתוכו אוויר באוש.

זו הסיבה שבכלי התקשורת השונים, אנו שומעים יותר על מלחמות, על אונס ורצח, כי כל האלימות הזו, היא האוויר הבאוש אותו פולט העולם מתוכו.

פחות אנחנו שומעים על עלי הכותרת המופלאים, שצמחו בגינתה של העלמה זהבה, או על האמת והיופי בשדות הארץ ושביליה, כי היפי הזה, הוא האוויר הנקי אותו נושם העולם הזה אל קרבו, ולפי כך מה שאנו רואים יותר, אלו הדברים הגלויים ואת הדברים הנסתרים אנו רואים פחות.

בהסבר זה, אני יכול להסביר לעצמי, מדוע אני מקפיד כל כך שהשיר או הציור שיוצאים תחת ידיי, יהיו בטעמים המדויקים ביותר שאני יכול. וגם אם יש לסוג זה של איכות קשר לקורא או לצופה, בין כך או כך, זה האוויר הנקי הדרוש לעולם הזה על מנת להתקיים. ולמען איכות חייו ואיכות חיינו אנו בני האדם, כדאי שבפעולתנו הרוחנית, נביא את האוויר הצלול והנקי ביותר שידינו משגת.