העננים תמיד באים מהים

צביקה זביצקי

בוקליק / קורל

באומץ, ביושר, ברגישות ובאהבה רבה אומר צביקה זביצקי את דברי שירתו הנכוחיםוהנחרצים. מתוך יכולת התבוננות עצמאית ובוגרת הוא מביט סביבו ובקורות אותו,
ויוצק חוויות שיריות רגעיות ומרגשות, שיש בהן געגועים, השתאות ופליאה וכן
ביקורת והתרסה נטולת פנים.
המשורר מעמיד בפני הקוראים קטעי חיים עכשוויים ואקטואליים לצד אנקדוטות
כמעט נשכחות מילדותו, המקנים לקורא יכולת ראייה מפוקחת אודות חיינו כאן
בארץ, על מורכבותם ורב גוניותם.
אכזבה אל מול תקווה, זיכרון ושכחה, ניסיונות וכישלונות אל מול הצלחות רגעיות
– כל אלו מובעים בשיריו בפשטות שובת לב. שירה זו, הנוגעת בנופי ילדות ובגרות
ובנופים פנימיים של נפש ובית פרטי ולאומי, קושרת קולות, מראות וצבעים ומבקשת
לקרב דמויות שאינן אל אהבת אנשים – מקומית ואוניברסלית - שעודם.