דור המפנה: אמנות צעירה בשנות השמונים בישראל

יעל גילעת

מכון בן גוריון

דור המפנה: אמנות צעירה בשנות השמונים בישראליעל גילעת


שנות השמונים של המאה ה־20: בחירתם של מרגרט תאצ'ר ושל רונלד רייגן מסמנת את תחילת העשור, מחלת האיידס מתפרצת ועולה תרבות הפאנק, חומת ברלין נופלת, ובתום העשור המלחמה הקרה מגיעה לקצה. הסדר העולמי שעוצב לאחר מלחמת העולם השנייה קורס, וישראל - בעשור שלאחר מלחמת יום הכיפורים והמהפך הפוליטי - סוערת סביב מלחמת לבנון, פרשת קו 300 והאנתפאדה. כל אלה, והשינוי במדיניות הכלכלית־חברתית של ישראל, סודקים את הקונצנזוס הלאומי ואת כוחה המלכד של הציונות, ובעקבותיהם מתחוללת טלטלה של ממש בשדה האמנות המקומי. מה טיבה? מהם מאפייניו של דור האמנים שפעל בישראל בשנות השמונים?
מחקרה של יעל גילעת חושף דור אמנים שנכפה עליו לפרק מיתוסים ולשבור פרדיגמות קודמות; דור של אמניות צעירות שפעלו בשדה גברי וכוחני; דור צעיר שהואשם בריאקציונריות ובחוסר תחכום אך יצירתו התאפיינה במבע אמנותי ופוליטי עז ודרוך, דור שפעל בפרץ אנרגטי חסר תקדים. האמנות עבורו הייתה שדה פעולה מרובה ערוצים של המצאה, מחאה והתפכחות.
תרומתה הסגולית של האמנות הצעירה שצמחה מראשית העשור, עיצבה אותו ועוצבה על ידו, באה לידי ביטוי במפנים שחוללה: בתחום האוצרות – ביצירת כפל התפקיד של אוצר=יוצר ובפתיחתן של גלריות בניהול עצמי; בתחום המדיומלי - בחזרה לציור ולפיגורציה, לפיסול לא מונומנטלי ולא אנדרטאי, במיצבים פיסוליים, ובהתקבלות מדיום הצילום על איכויותיו כאסתטיקה וכפרקטיקה אמנותיים; ובתחום התמטי־סגנוני – במבע הפיגורטיבי, הגופני, האקספרסיבי, הבוטה והאירוני, בשינוי במעמד האובייקט האמנותי ויצירת פוליטיקה של זהויות ואסתטיזציה של הפוליטי.
התבוננות בדיוקן רב־הפנים של הדור הצעיר של אמנים ואמניות שפעלו בשנות השמונים חושפת את קריסת דיוקנה המדומיין של החברה הישראלית. כיחידים היו אחדים מבניו ובנותיו של הדור הזה לדמויות מובילות בשדה האמנות, וכיום הם זוכים להכרה ולמעמד, אבל בשיח האמנותי ההגמוני נחסם קולו של דור זה - שני לשואה, להקמת המדינה, לעליית־הגירת ההמונים מאירופה ומארצות ערב, ובקרב הפלסטינים – דור שני לנכבה. סיפורו של דור זה מסמן וממחיש קו פרשת מים בחברה ובתרבות בישראל.
רגע לפני שהאמנות נעשתה במוצהר לקריירה ושדה פעולתה התפשט אל העולם הכלכלי הגלובלי הפוסט־תעשייתי, רחש שדה האמנות הישראלי. למרות גודלו ואופיו הפלורליסטי הוא לא הביא לידי שינוי רדיקלי, אבל הוא הרחיב ופתח אותו, וסיפורו הוא סיפור מרתק של תשוקה ושל שפע. שומרי הסף של הקנון כמעט הצליחו להעלים אותו. כמו אותו מנגנון מקומי משונה שזכה לשם אנטי־מחיקון ואמור היה לבטל את הפעולה שביטלה את השידור הצבעוני במקלטי הטלוויזיה הביתיים בסוף שנות השבעים ובראשית שנות השמונים, כך ספר זה עוסק באנטי־מחיקון של דיוקן הדור ובשרטוטו מחדש, בד בבד עם גילוי המנגנון שמחק אותו.