פוסתומוס

טלי דויטשר שחר

בוקליק

לאחר שנים של טיפולים שונים ומשונים, קונבנציונאליים ואלטרנטיביים - שלא הועילו במאומה, ומתקווה גדולה שאזכה ללכת ולהתנהל כאדם בריא – עברתי לייאוש מוחלט. לא רציתי לעשות כלום, לא רציתי לחיות, לא רציתי להיות, ובטח לא ככה! - דווקא אז, כשביקשתי את מותי, הנפש שלי בחרה בחיים. מאותו מקום נמוך ואפל בו נמצאתי אז, הבנתי שיש לי הזדמנות לבחור בחיים חדשים, חיים שלא הכרתי קודם וכמו עוף החול, בחרתי להקים את עצמי לתחייה וליצור את חיי מחדש. הרגשתי שאמנם איבדתי המון, אבל עדיין יש לי אותי. קשה לי להסביר את התחושה אבל היא הייתה עוצמתית! נמלאתי ביטחון שאצליח לעשות מהלימון לימונדה.אני מאמינה שכל אדם הוא פלא ובאפשרותו להסיר מתוכו את כל המגבלות המעכבות שצבר בתהליך חייו. אני מאמינה שכל משבר הוא הזדמנות לצמיחה. אני מאמינה שיחסים בין בני אדם, הם הדבר החשוב ביותר, המתגמל ביותר ופורץ הדרך ביותר. אני מאמינה שאנו, ורק אנו - יוצרים לעצמנו את המציאות. .

מאז ולתמיד, תחושת הנכות לא נגעה בי. אני לא מרגישה נכה בשום רובד ומובן. הטרשת מעולם ולעולם לא שינתה את דרך מחשבתי, את עשייתי, את שאיפותיי, אותי. כיום אני בת חמישים, אמא לבן ועובדת במשרה מלאה עם לוח זמנים צפוף ביותר. למרות שגופי משותק, אני מקפידה לנהל את יומי כאדם בריא וחופשי לחלוטין
אם אני יכולה לחיות חיים עם חיוך, כשאני משותקת מהכתפיים ומטה - אין בי ספק שגם אתה יכול לחיות את חייך בחיוך, בכל מצב.
ברומן סוחף שבהמשכו סל כלים מתארת טלי דויטשר שחר... שני עולמות מקבילים, האחד אמיתי והשני יציר דמיון. הספר נקרא בנשימה אחת ונותן כלים לחיים של חופש ואושר