סוזן, ילדי השיטה

אורגד ורדימון

גוונים

ז'אנר: פרוזה

גבר אשה גבר. חדר אחד, חשמל באוויר, משיכה בלתי
נשלטת, מיטה אחת, גבולות מאוד ברורים.

בערב ליל הסדר - פסח, חג החירות - יצטלבו דרכיהם,

בצומת אחד.

צמתים. גבולות. בראשית היה תוהו ובוהו... רק אז נוצרו

הגבולות: בין חושך לאור, בין שמים לארץ, בין חיים למוות,

אדם לאדם, מדינה למדינה.

הגוף, מעצם הגדרתו, תוחם גבולות. המחשבות - חופשיות

מכל, חופשיות לכל.

והרגשות? חבויים ככל שיהיו, תמיד יהיו פורצי גבולות

מעצם הוויתם. האם בשליטה עצמית מסוגלים אנו לבטל

שנאה? או קנאה, כמשל? או רק לתחום רגשות שכאלה, להשתלט עליהם ולרסנם - וכבני תרבות נלמד להסתירם?

והחופש?

לחיים יש גבול.

למוות?

"סוזן" - סיפור אהבה.